אם הגעתם לכאן סימן שסיימתם את הספר, או שאתם מאלה שלא יכולים להתאפק וישר קופצים לראות מה קורה בסוף. זה בסדר, תרגישו חופשי, גם אני כזה 😉
מעומק הלב, אני רוצה להגיד תודה שהקדשתם מזמנכם לקריאת הספר הזה.
רוצה לשתף אתכם שאני עם עצמי עברתי מסע לא קטן בזמן כתיבתו, עריכתו ויציאתו לאור. וואוו, חשבתי שבספר השלישי זה כבר יהיה הרבה יותר קל.
ממש ממש לא.
בדיוק להפך!
התערבלתי לא מעט עם עצמי עד שהוא ראה אור. 3.5 שנים ליתר דיוק!
חלק מהסיפורים בו לא פשוטים, אני יודע. חלקם גם מאוד אישיים וחושפניים ונדרשתי לגייס את מקסימום האומץ וההעזה שלי כדי להוציא אותם לאור.
כמו החיים, כך גם הסיפורים: מצחיקים, עצובים, מרגשים, מטלטלים, מכעיסים, מעודדים.. קשת רחבה של רגשות העשויים להתעורר במהלך קריאתו.
אם רכבת ההרים הריגשית הזאת הצליחה באיזשהו מקום לגעת בכם, אם יש משהו שהייתם רוצים לשתף, לספר, לשאול, לצעוק, ללחוש, לבקש, להציע או סתם לשחרר משהו שמבקש לצאת עכשיו החוצה.. אני מזמין אתכם באהבה רבה לשתף הדברים פה בתגובות למטה או הודעה בפרטי. אשמח לשמוע מכם. ובכלל, אשמח לפגוש ולהכיר אתכם גם בערוצים נוספים שלי:
/האומץ
האומץ לאהוב את הפחד
וכתבת וסיפרת
באהבה ותודה
אייל
ספר מדהים אייל. כל פעם מחדש סיימתי סיפור ושאלתי את עצמי – זה באמת קרה? זה באמת אמיתי?
שאפו!
תודה שלומי. כן, לפעמים גם אני מתקשה להאמין… עברתי הרבה ב42 שנות חיים האלה.
אז נפגש גם בספר הבא? 😉
הייתי חייבת לכתוב לך אייל יקר, להגיד לך כמה נהניתי לקרוא אותך. לא להאמין כמה בנאדם אחד יכול לעבור בחיים קצרים כל כך.
קצת מצטערת שגיליתי את הקודום רק לקראת סוף הספר. פשוט התעלמתי מהם ולא ידעתי שצריך להיכנס אחד אחד.. לא נורא. נהנתי בלי קשר. יוצאת עם המון חומר למחשבה מהספר הזה. המון תודה לך ומחכה כבר לספר הבא
תודה רבה עדן יקרה 🙂
וואוו אייל אני עם דמעות בעיניים. אני דווקא לא מאלה שקופצים לסוף. בלעתי את הספר ביום אחד, לא יכולתי להפסיק. עוד סיפור ועוד סיפור. הייתי חייבת להמשיך. אתה כזה חמוד וכזה אמיתי. מזמן לא התרגשתי ככה. כתיבה כנה ואמיתית כל כך. ראיתי אותך לפני שנתיים בבית ציוני אמריקה. היה אחלה מופע, אבל הספר הזה… אומרת לך אני עם דמעות בעיניים. מתה לפגוש את ענת. מרגישה כאילו אנחנו מכירות שנים. איזה כיף לך. הולכת לספר על הספר הזה לכולם. שתדע. זהו. אז ממש תודה ובהצלחה ענקית!
ממני ענבר <3