(23) הטור של אייל עמית: לציית או לחשוב

/ כללי / (23) הטור של אייל עמית: לציית או לחשוב

הטור של אייל עמית \ בלוג

28 אפריל

(23) הטור של אייל עמית: לציית או לחשוב

 

שמונה בבוקר, כביש החוף מצפון לדרום, תאונה, פקק של הלייף. מי לא מכיר את זה? ברדיו עוד דיווח, עוד שיר, עוד פרסומת, עוד שדרן עם קול סקסי שמנסה לעודד את רוחנו ופתאום חדשות, זה נרצח, זה נשדד, זה גנב וזה אנס, צפי לפתיחה שלילית בבורסה, התחזית ללא שינוי, מחר התקררות. פחות או יותר, ככה נראה הבוקר של רוב הנהגים בכביש החוף. אני לא יכול להגיד שאני אוהב פקקים, אבל אני בהחלט נהנה להסתכל על האנשים שתקועים שם. כמו שהמורה שלי לתסרטיאות אמר פעם: "אפשר ללמוד המון רק מלהביט באנשים".

לפני יומיים מצאתי עצמי שוב בפקק כזה. ממש לפני מכון ווינגייט, על קיר הבטון מימין אני קולט גרפיטי בעל שלוש מילים בלבד, מרוסס בכתב יד ובצבע אדום- "לציית או לחשוב".

מיליוני זוגות עיניים חולפות על פני הגרפיטי הזה. יום אחר יום. אני שואל את עצמי כמה באמת ראו אותו, כמה בכלל ירדו לעומקו של המשפט החזק הזה וכמה אשכרה עצרו רגע, סגרו את הרדיו, את החדשות, את הדיווחים, את התחזיות, עצרו הכל ופשוט חשבו.

מי ריסס את המשפט הזה שם, מה הייתה כוונתו האמיתית ומה היה האינטרס שלו לעשות זאת? - שאלות שכל אחד יכול לשאול את עצמו כשהוא נתקל בגרפיטי מחתרתי שכזה. תל אביב מפוצצת גרפיטים כאלה. בכל פינה. בכל חור. לפעמים בקטע אומנותי, לפעמים סתם לעורר פרובוקציה ולעיתים רצון אמיתי, עז ונחוש להעביר לנו מסר שב-99% מהמקרים היה מצונזר באמצעי התקשורת המקובלים. "לציית או לחשוב" הוא גם אחד כזה.

השאלות האמיתיות שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו הן - מי מצנזר? מי מחליט מה ישודר, מתי ישודר וכמה ישודר. אילו מסרים לא להעביר, אילו כן ובאיזה אופן להגיש אותם? מדוע כל שדרני החדשות מדברים כאילו עוד שניה פורצת מלחמה? האם אפשר להעביר את אותן דיווחים, מבזקים ומהדורות חדשות באופן נעים יותר ובטון פחות מלחיץ ודרמטי? מדוע בכל מבזק חדשות ברדיו מכניסים ברקע את פס-הקול המקצבי והמלחיץ הזה בזמן שהקריין מדבר? מדוע מנסים להפחיד אותנו כל הזמן? את מי משרתת החרדתיות הלאומית הזו שלנו? האם באמת נחוץ להאזין לחדשות בכל שעה עגולה? האם זו באמת רק שאלה של רייטינג? האם באמת היינו מפסיקים להאזין לחדשות אם היו מגישים אותן באופן נעים ונחמד יותר? ובכלל, כמה מתוך הידיעות המופצות במדיה נכונות ואמיתיות? כמה שיקריות? כמה מזוייפות או שתולות בכוונה?

הרשימה עוד ארוכה ומי שנכנס לזה קצת יותר לעומק, מגלה כי התשובות לשאלות האלה לא פשוטות בכלל. אינטרסים כלכליים, פוליטיים ואחרים מציפים את חיינו מכל עבר, גם אם אנחנו לא ממש שמים לב, או מודעים לקיומם.

כתבת תחקיר קצרה של CBS שמעלה שאלות מהותיות בנוגע לבטיחות של חיסון ה-HPV:

"בניסוי מפורסם שנערך ב-1882 הונחה צפרדע חיה בתוך מיכל עם מים קרים. בכל שניה טמפרטורת המים הועלתה ב-0.002 מעלות צ'. הצפרדע לא זזה ולא קפצה מהמיכל. אחרי שעתיים וחצי נמצאה הצפרדע מתה בתוך מים רותחים. היא לא זזה במשך כל הזמן כי השינוי בטמפרטורת המים היה הדרגתי ואיטי. במשך השנים הסיפור הזה הפך לאנלוגיה למצב שבו אדם לא מגיב לשינוי הדרגתי, אלא רק לשינוי קיצוני. אל גור, זוכה פרס נובל לשלום, השתמש בסיפור הזה כאנלוגיה לחוסר התגובה שלנו בנוגע להתחממות הגלובאלית"

את הציטוט הזה העתקתי מתוך פוסט שפורסם באתר "אמת אחרת", או בשמו המלא: "פרוייקט אמת אחרת - מידע אלטרנטיבי וחדשות אמת על מה שלא מספרים לכם". באתר הזה תמצאו שפע של סרטים ומאמרים מעניינים כגון:

האם מגיפת שפעת החזירים היא מעשה ידי אדם? האם LSD הוא תרופת קסמים לכאב ראש מקבצי? מה מלמדים ילדים לאכול באמריקה? האם קיים קשר בין מחלת האלצהיימר למתגוררים ליד עמודי חשמל במתח גבוה? איך להמנע ממרכיבים מהונדסים גנטית במזון? איך לגדל 32 ק"ג של תפוחי אדמה בשטח של 40 סנט' רבועים? ריטלין ושאר התרופות הפסיכיאטריות עלולות לגרום להזיות. זהירות! חיסון סרטן צוואר הרחם - וירוס הפפילומה/HPV. קורס מזורז בתוספות המזון, צבעי המאכל וחומרי טעם וריח. הסכנה בחשיפה לקרינה ממתקני הדמייה רפואיים. מדענים גילו עדויות לשימוש בחומרי נפץ בפיגועי התאומים. ניתוח קיסרי מעלה את הסיכון לאסטמה ואלרגיות בילודים ב-79 אחוז. מסרים תת הכרתיים בפרסומות ובטלוויזיה. הסכנה של הנורות החסכוניות.  ועוד...

את האתר המיוחד הזה הקים ניב דור-כהן, חברי היקר ובשנה החולפת גם המורה שלי ליוגה (עם דגש על המילה "מורה"). איש מדהים על אמת שלקח על עצמו, אני חייב לציין, משימה לא פשוטה בכלל. כפי שהוא כותב בדברי הפתיח של האתר שלו: "אתר זה לא מתיימר להציג אמיתות מוחלטות, או שקרים מוחלטים. אין אמת מוחלטת בעולם שיש בו שניות וחלוקה קוטבית. בעולם שכזה, האמת והשקר יהיו תמיד בעין המתבונן. אני יודע שהדברים שאתם קוראים או נחשפים אליהם כאן באתר יכולים להפחיד ולייאש. לא היתה לי כוונה ליצור אתר שיפחיד אנשים, אלא ליצור מקור למידע שאנחנו לא נחשפים אליו בדרך כלל. כדי לעשות בחירות נבונות ואחראיות אנחנו חייבים לקבל את כל הנתונים מכל כיוון אפשרי ורק אחר כך להחליט." אלה הן מטרות הפרוייקט.

אם כן, לציית או לחשוב - זאת השאלה.

אני אומר לחשוב. לפחות עד כמה שניתן.

The truth is out there...

שיהיה לכולנו יום עצמאות (מחשבתית) שמח!

.


33 מחשבות על (23) הטור של אייל עמית: לציית או לחשוב

  • אייל עמית הגיב:

    שימו לב. פוסט זה פורסם גם ב"אמת אחרת" – אתרו של ניב דור כהן

    הגיב שם אחד בשם רון. הוא נתן קישור לסרטון העוסק בסרטו של סטנלי מילגרם משנות ה-60 – מדען שחקר את תופעת הצייתנות.
    אגב, בכיתה י"ב לקחו אותנו ל"משואה" – המכון ללימודי השואה. ושם הקרינו לנו את הסרט המקורי של סטנלי. מצמרר ומעורר מחשבה רבה.
    למעשה, הסרט בא לתת הסבר כיצד אדם "נורמלי" עשוי בתנאים מסויימים להיפך לנאצי חסר מצפון.

    צפו בסרטון עד הסוף. חזק מאוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    http://www.videosift.com/video/The-Original-Milgram-Experiment-1961

  • אייל עמית הגיב:

    הי מיכל
    איזה קטעים, אני בדיוק עכשיו קורא את עולם חדש מופלא של אלדוס הקסלי:
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D_%D7%97%D7%93%D7%A9_%D7%9E%D7%95%D7%A4%D7%9C%D7%90

    תודה על הקישור ששלחת. נראה ספר מעניין מאוד. הכנסתי לרשימת ההמתנה.
    תודה!

  • מיכל הגיב:

    "ציפינו ל – 1984. משהלכה השנה והתבדתה הנבואה, אמריקנים דואגים שרו לעצמם מזמור הלל. שורשיה של הדמוקרטיה הליברלית לא הכזיבו.

    .. אך שכחנו כי לצד חזונו הקודר של אורוול [מחבר 1984] היה חזון נוסף – ותיק יותר, מוכר פחות, אך מצמרר במידה שווה: עולם חדש ומופלא של אלדוס הקסלי.

    ..מי שהפחידו את אורוול היו מחרימי הספרים. מה שהפחיד את הקסלי היה היום שבו לא תהיה עוד סיבה להחרים ספר שכן לא יהיה עוד מי שירצה לקרוא בו. אורוול פחד מאלה שימנעו מאיתנו מידע. הקסלי פחד מאלו שירעיפו עלינו מידע כה רב עד שנצטמצם לכלל פסיביות ואגואיזם. אורוול פחד שהאמת תוסתר מאתנו. הקסלי פחד שהאמת תטבע בימים של זוטות"

    הייתכן כי הקסלי צדק?

    מתוך: בידור עד מוות / ניל פוסטמן

    ועל הספר בידור עד מוות בויקיפדיה:
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A8_%D7%A2%D7%93_%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA

  • רני, איזה אתר!

    הכנסתי גם אני את שתי האגורות שלי…

  • אייל עמית הגיב:

    הי רני, אחלה קישור שלחת פה. איזה רעיון אדיר!!!
    יש שם אחלה סיפורים. הנה כמה חמודים ששלפתי:
    "שכבתי עם הבחור הכי יפה באוניברסיטה" -{נורית בניה, 26, תל אביב}
    "היית מת למצוא עוד אחת כמוני" {הילה בונדי, 23, ראשון לציון}
    "הקצתי מחלום בו הייתי שפויה ומאושרת" {עינת ויינבוים, 22, ראשון לציון}
    "אני איש שאוהב מאוד לעשן חשיש" {ארן זוביה, 28, לה קורוניה}
    "למה הוא לא מתקשר? בן זונה" {דפנה רייכנברג, 24, ראשון לציון}

    פשוט גדול! סיפורים אחד אחד. קצרים, מזוקקים ועמוקים.

    ניסיתי לחפש את הסיפור המקורי של המינגוואי. האם זה זה?
    "Not Quite What I Was Planning"

    ענק!!!!

  • רני כהן-ניצן הגיב:

    היי אייל
    קצת במנותק לכל הדיון פה על הערוצים, הגרפיטי בעל שלוש המילים הזכיר לי אתר (גם כן של חבר) http://www.6milim.com/ שנולד על הרקע הזה: עיתונאי הציב להמינגווי אתגר, לכתוב סיפור ב-6 מילים. המינגווי כתב סיפור, והעיד עליו שהוא הסיפור הכי טוב שכתב. כל אחד מוזמן לכתוב את הסיפור שלו ב-6 מילים. וכך פתאום כשצריך לתמצת, ולזקק את המילים, אפשר להיפתר מכל כך הרבה רעש…

  • אהלן ניבניב (כפול ניב! זה אומר שיש פה שלושה ניבים?)

    יש הרבה אמת במה שאתה אומר.
    אך יש לי שאלה בשבילך:
    האם אדם חופשי הוא זה שעושה מה שהוא רוצה או אדם שמגביל עצמו ולא עושה מה שהוא רוצה?

  • אייל עמית הגיב:

    עליזה –
    יש משהו בדבריה של גלי… כל ערוץ הוא סוג של שטיפת מוח. גם נשיונל ג'אוגרפיק. השאלה איזו שטיפת מוח אתה מוכן לקבל…

    ניב –
    כרגיל, התגובות שלך משאירות אותי פעור פה. מדהים!!!
    קודם כל תודה על המחמאות. התגובות הן חלק בלתי נפרד מהטור ובלעדיהן אין טור. זה כל הקטע של טור אינטרנטי. כולנו יכולים להשפיע ולכוון אותו למקום מסויים…
    התגובה שלך נתנה לי כאפה קטנה. אני חושב שבאמת סטינו מהנושא ובחרנו להתמקד רק בערוצי הטלביזיה. נראה לי שאנחנו קצת מבלבלים בין צייתנות לבין כעס גדול שיש לנו כלפי הטלויזיה והתכנים הזוועתיים המשודרים בה סטייל תוכניות ה"ריאלטי".
    הגישה שלך לגבי "תחשפו את עצמכם כמה שיותר" מעניינת מאוד ואולי גם נכונה, אבל איך אפשר??? למי יש זמן??? אנחנו כל הזמן עובדים ובמעט זמן שיש לנו, רואים טלביזיה!!!! אתה מבין, זה מעגל קסמים כזה… לפעמים, כדי לצאת מהמעגל צריך לדעת לחתוך. לפעמים גם את הטלביזיה. ואז פתאום יש זמן לספרים, לאנשים… לאתרי אינטרנט כמו של ניב דור כהן…
    גם גיא דיבר על זה קודם – הכל שאלה של מינון.

  • ניבניב הגיב:

    אני קורא את התגובות פה, וחיב לציין שחלקם מענינית לא פחות מהטור עצמו !
    פשוט כייף.
    אז גם אני אזרוק את האני מאמין שלי אל הקלחת …..
    אני טוען שבני האדם ככלל הם יצורים ציתנים הפועלים לפי סט חוקים.
    בודדים הם אלה המסוגלים להתעלות ולחשוב באמת OUT OF THE BOX.
    מצחיק אותי לשמוע אנשים שחושבים שאם הם מתנתקים מהערוצים המסחרים בטלביזיה הם הפכו את עצמם לאנשים חושביםעצמאיים.
    אני חושב שרובכם פה מסכימים שהדתיים חרדים שמישמים את הילכות הדת הם ציתנים, אולי אפילו רובוטים אנושיים – גם אם הם לא רואים טלביזיה.
    מבצעים פעולות, ולא משנה כמה מוזרות וכמה לא הגיוניות – כי ככה.
    ומה לגבי מי שהחליף את אמונתו הדתית מיהדות אל הינדואיזם זן קרישנה, האם הוא אדם חופשי חושב?
    לדעתי גם הוא רובוט שפשוט חיפש ומצא MANUAL (ספר הפעלה) אחר.
    ומה לגבי אלה שעושים 3 שעות ביום יוגה ומדיטציה – לפי הוראות שקיבלו מהמאסטר שלהם שמדקלם סט פעולות שקבע מאסטר אחר לפני 3,000 שנה ?
    לדעתי גם זו דת – שמתבססת על אמונה – שגורמת לאדם להרגיש טוב עם עצמו, להרגיש סיפוק – בדיוק כמו שהחרדי מרגיש כשהוא משקיע עוד שעה בקריאת פרק תהילים נוסף!

    תרצו או לא, ערוץ 2 ו-10 הם חלק בלתי נפרד מההוויה במדינה בה אנו חיים.
    להתנתק ולתקוע את הראש בחול – זה לא הופך בן אדם לאדם חושב. לניתוק יש מחיר – למרות שלוקח כמה שנים להבין את המחיר משלמים…. (אבל זה נושא אחר).
    להפך, תהיו מעורים, תחשפו את עצמכם לכמה שיותר מקורות אנפורמציה: ערוץ 2, 10, 8, איטרנט, רדיו, ספרים, מאמרים, ו-גם אתרים מבורכים כמו זה של ניב דור-כהן (זה לא אני). תצליבו אנפורמציה, תשאלו, תיצרו אמת חדשה – נכונה יותר ו….. תשפיעו!
    היכולת ליצור משהוא חדש מחשבה חדשה הבנה חדשה היא הבסיס ליכולת להשפיע על העולם סביבכם – היא נחלתם של אלה השיכים לזן הנדיר שנקרא: "החושב".
    %90 מאיתנו הם לא כאלה – ולא יעזור כלום – אז תתחברו מחדש לכבלים, או תהנו מקריאת ספרי קומיקס, או תעשו מדיטציה – מה שעושה לכם כיף – בלי רגשות אשמה.
    כי האמת היא, שלאדם "החושב" באים רעיונות גם כשהוא רואה טלביזיה.

    אייל – מבחינתי אתה זן נדיר !

  • גלי מנדל הגיב:

    עליזה, אל תהיי בטוחה כל כך. גם בערוץ 8 יש שטיפת מוח. גם בדקומנטרי יש במאי, יש עורך, יש משקיעים ששמו כסף ויש הרבה בעלי עיניין המשפיעים על המוצר המוגמר שאת צופה.

  • עליזה הגיב:

    היי איילי
    אחלה טור.
    לא מזמן – כולה 10 ימים – היה יום השואה. עד כמה שזכור לי המשפט האהוב על הנאצים – צייתתי!!!! מפחיד. נראה לי שקיבלנו מתנה נפלאה – אפשרות לחשוב – אפילו הכלבה המקסימה שלי ליידי מפעילה את המוח שלה וחושבת – חייבים לחשוב. ציות הוא חשוב לשמירה על החוק כמו שציין אבונילי – לציית לרמזור אדום לציית לעצור, לציית לקו לבן. אבל חובה כל קודם לחשוב – אפילו לחשוב למה אני מציית לרמזור אדום/קו לבן/עצור.
    אגב אני אוהבת טלוויזיה את ערוץ 8 ואת הסדרות הבלשיות. שם בהחלט אין שטיפות מוח.
    מממממנננני

  • אייל עמית הגיב:

    ועל כך אמרו א-מ-ן !!!

    "הזדמנות טובה לתת שוב הצצה ולהזכר בטור (4) הסוער: "האומץ לאהוב את הפחד"
    http://blog.muzza.co.il/?p=10

  • גלי – האתר מספק מידע אינפורמטיבי וגם לעתים עצות. העניין הוא קודם כל ללמוד כיצד לחשוב מחוץ לקופסה, מחוץ לתבניות שהותנינו אליהם, וזה קשה. לכן, אני חושב, ואני מדבר בתור מישהו שמתרגל דרך רוחנית, חייבים לשלב סקרנות של ילד, ספקנות של תלמיד ובגרות של הורה כדי לחצות את ים הסבל הזה.

    מיכל – אני מרגיש ממך עוצמה רגשית גדולה, וזה טוב, זה מראה שאת לא יכולה פשוט לטמון את הראש בחול. את שואלת האם לחלומות שלך יש השפעה, כמובן שכן אחרת לא היית חיה. חלמת חלום להגיע לכאן ולעבור את מה שאת עוברת, והנה את כאן חולמת חלום ביחד עם מיליארדי צורות חיים שגם הם חולמים חלום.
    יש מיליונים של אנשים בעולם שמתחילים להתעורר לאמת, מתחילים להתעורר ללקיחת אחריות על חייהם וזה יכול להתחיל מהדברים הקטנים והפשוטים: מה לאכול למשל, מה לא לקנות, איפה לחסוך ואיפה להפסיק לצרוך כמו משוגע. להתחיל לחשוב, להתבונן, לשאול שאלות. לא לקבל כל דבר כמובן מאליו ולהבין עמוק עמוק בפנים שיש לנו כוח, אדיר. שבלעדינו הגלגל לא יכול להסתובב ושאנחנו חיים בתקופה של מהפיכה שהילדים שלנו והילדים של הילדים שלנו ירוויחו ממנה.
    בעתיד, אני מקווה, יזכרו את התקופה הזו כתקופה של שינוי שבה אנשים אמיצים קמו ואמרו – עד כאן, לא עוד.
    מהפכה, לא פחות.

  • מיכל הגיב:

    איזה חלום???

    האם באמת לחלומות שלי יש השפעה?

    ויש לי חלומות שאני משתלדת ליישם אותם כפי יכולתי והם כוללים גם חינוך של אנשים אחרים לכיוון של חשיבה עצמאית. ובכל זאת אני לא רואה איך ביישום החלומות הללו אני יכולה להתמודד עם הקונסיפרציות הללו? אני עדיין מרגישה שיש מאט מדיי אנשים בעולם כרגע שחולמים חלומות משמעותיים כדי ליצור שינוי כלשהו.

    האם באמת לחלומות שלי יש השפעה?
    האם אני יכולה לסרב לכל מה שנמצא סביבי? אני יכולה לסרב לטלוויזה ולמאכלים מסויימים, אבל כמעט בלתי אפשרי לסרב על חשבון בנק, או על אחזקת רכב או על תשלום מיסים ועוד כמה דברים כאלו שאני נאלצת לעשות מעצם היותי חיה בעולם שלנו בשנות ה2000.

  • גלי מנדל הגיב:

    תמים מי שחושב שהעולם הזה נטול מזימות וקונספירציות. מה שהציבור יודע זה מה שהשלטון רוצה שהציבור ידע. המדיה מלאה בספינים ובמצגות שווא. יש מי שנהנה מזה. בד"כ בעלי הון. השאלה ניב, מה כבר אפשר לעשות? נגיד שבאמת שפעת החזירים נוצרה בידי אדם במעבדה. מה אני יכולה לעשות עם המידע הזה ומה אני יכולה לעשות כדי למנוע את זה… לא כל כך הבנתי את הקונספט של האתר שלך ניב. אתה גם מציע פתרונות או שזה רק אתר אינפורמטיבי?
    בכל מקרה, אני מוצאת בו עניין רב. בייחוד על החיסון נגד סרטן צוואר הרחם. שאלוהים יעזור לנו. כבר אי אפשר היום לדעת למי להאמין.

  • מיכל –
    הכוונה היתה שכל אחד בדרך שלו מגשים את החלום…

  • מיכל הגיב:

    כל אחד בדרך שלו?

    אני לא רואה את הקשר בין הדרך של כל אחד להתמודדות עם האמת.
    שמישהו יסביר לי מה הקשר.

  • אייל עמית הגיב:

    מיכל –
    איזה כיף שאת פה!
    מה שכתבת כ"כ נכון. זה מזכיר לי משפט (גרפיטי) שראיתי פעם במילואים על איזה מגדל שמירה. היה כתוב שם "אין שכל – אין דאגות". גם אני לפעמים מקנא בצייתנים שפשוט חיים את החיים מבלי לחשוב יותר מדי ומבלי להיות מודעים לפעולות הכי פשוטות שלהם. מה לעשות, גם אני וגם את (וגם עוד רבים אחרים) אינם מסוגלים לעצום עיניים. לפעמים גם בלילה…

    גיא –
    אני שומע קצת כעס בקולך? אולי לא הבנתי נכון. בכל מקרה, לא אמרתי שאיני צופה בטלוויזיה בכלל. אני כן. אבל מעט מאוד. ואם כבר יש לי זמן ובא לי לצפות בטלוויזיה, אני אפתח אותה תמיד על ערוץ 8 תחילה. אם אין שם משהו מעניין, אמצא עצמי מזפזפ.
    ובנושא אחר, איך המשפט "בסטודיו ליוגה שלי יש סטיקר – turn off TV turn on Life" מסתדר עם המשפט: "גם עיניי חלפו לא פעם עם הגרפיטי לציית או לחשוב. והוא מעורר בי דחיה. כי הוא מציק. ממש כמו לראות את אותו פרומו בפעם המאה לאיזה תוכנית בערוץ 10."
    רוצה להסביר לי את הסטירה בין המשפטים?

    תמרקו-
    איך הצחקת אותי. גדולה! 🙂
    תדליקו ת'אש, אנחנו באים לפוייקה!

    נירית-
    וולקאם וולקאם. כיף שהצטרפת. לקחת את המשפט הזה לכיוון אחר.. . מן הסתם, אפשר לפרש אותו לכל כך הרבה כיוונים. איך אדם דתי היה מפרש את המשפט? איך חולה בבית חולים?
    משפט קצר אבל עם הרבה עומק…

    ניב – אכן כל אחד בדרך שלו! זה אחלה גרפיטי אגב. "כל אחד בדרך שלו". חשבת פעם לרסס את זה על מסך הברזל בכיכר המושבה? 🙂

    ואפרופו מסך ברזל (טור 18)…
    הנה הסרטון שגרם ללא מעט אנשים לעצור רגע ולחשוב. אולי לא להסכים, אבל בהחלט לחשוב:

  • הי נירית.
    אני מאמין בכוח של האנשים.
    אני מעדיף להשאיר את הפרוייקט כרגע בלי גופים.
    אולי בהמשך כשאגיע לכמות רצינית של ביקורים באתר,
    אפנה לגופים שאני מעריך בבקשה לחסות.

    בינתיים, תרגישו חופשי ללחוץ על פרסומות באתר (אפילו לפתוח בלשונית חדשה ולהשאיר פתוח לכמה דקות בלי ממש לראות את הפרסומת)

    ניב

  • נירית הגיב:

    שמחה להצטרף לבלוג המעניין שלך אייל. הגעתי אליו דרך הגרופ בפייסבוק.
    העלת פה נושא מעניין מאוד. לציית או לחשוב… אני דווקא לוקחת את זה בכיוון אחר. בכיוון הצבאי. כשמפקד נותן פקודה, האם עלינו לציית תמיד או קודם לחשוב? אני מניחה שהדעות כאן חלוקות. גם אני מעדיפה תמיד לחשוב. להפעיל שיקול דעת. אפילו בעת קניות בסופרמרקט.

    ניב, האתר שלך מעניין מאוד. ריפרפתי קלות בין הנושאים שאתה כותב עליהם. בהחלט מתרחשים כאן דברים שהאדם הפשוט אינו מודע אליהם. אתרים מסוג זה חשובים מאוד. האם ניסיתי לפנות לגופים שונים על מנת לקבל תרומות למימון הפרוייקט? הפרסום של גוגל זה פרוטות. אתה צריך מימון קצת יותר רציני על מנת להגיע לקהל גדול ועל מנת ליצור פה את אותו עולם אוטופי שאתה ואני חולמים עליו.

  • שלום לכל האנשים היקרים.

    אפרים –
    המידע שמפורסם באתר פרוייקט אמת אחרת מגיע מרחבי האינטרנט, פורומים, אתרים ואנשים מדהימים שהקדישו את חייהם לחשיפת האמת.
    כל מה שמפורסם באתר עובר הצלבה כדי לבדוק עד כמה שניתן את אמינות הדברים.
    כרגע אני מממן את תפעול האתר. יש בו פרסומות שעוזרות לשלם חלק (קטן) מההוצאות.

    מיכל –
    אני מבין את הרגשתך. גם לי לא פעם בא להיות תמים, אבל יש בי תחושת דחיפות חזקה מאוד להעיר אנשים ובמהותי אני רודף צדק, שוויון והרמוניה. בא לי לצעוק: "אנשים, תתעוררו! יש אנשים שמרוויחים מהסבל שלכם, מרוויחים ממוות של אנשים אחרים!"

    ומה התוחלת לכל זה, מה הטעם?
    אני מזכיר לכולם שהכוח בידינו, אנחנו אלה ששמנו את הרסן בידם ולנו הכוח להתירו…
    אני רוצה עולם של אהבה, עולם שבו כולם עובדים ביחד מתוך כבוד ושיתוף.
    נראה לי שזהו חלום שחשוב לחלומו, וחושב לנסות להגשימו.
    כל אחד בדרך שלו.

  • תמר הגיב:

    היי איילי,
    גמאני שוטטתי באתר של ניב לא פעם אחת…יש שם נושאים שמאוד קשה לקרוא עליהם אמת אחרת. אני לא זוכרת אם ראיתי מאיפה הידע או מאיזה מקורות. זה באמת משהו חשוב לדעת. אז ניבי נשמח לשמוע את קולך..
    בנושא ה TV לפני 4 שנים גרנו בבית חלומי בזכרון שהיו בו כבלים ואנחנו לא ניתקנו אותם כשעברנו. מצאנו את עצמנו בערב פשוט בוהים בקופסא השחורה ומזפזפים בלי סוף. היינו נגעלים מהסיטואציה אבל ביום למחרת חוזר חלילה… ערוץ 8, סרטים, סדרות וכל מה שרק אפשר..
    היום כבר 3-4 שנים שאין לנו כבלים , האנטנה על הגג קולטת רק את ערוץ 2. עד האולימפיידה בעלי היקר והאהוב היה מטפס כמעט כל ערב עם הפלאפון ותוך כדי שיחה איתי מנסים למצוא את הערוץ…זה היה חלק מהכיף. באולימפידה פתאום הברקנו וקנינו אנטנה ביתית ותוך שנייה אנחנו רואים את ערוץ 2 וערוץ 1 חלק. הלך הכיף בלכוון את האנטנה על הגג… קצת שמאלה, ימינה ואווו הינה זה בדיוק שם….(מי שהיה מקשיב לי מחוץ לבית כבר היה מסיק שאנחנו עסוקים – ולא בלכוון אנטנה).
    אנחנו מבסוטים מלא להיות קשורים להוט או יס. אז נכון אין לנו ערוץ שמונה וגם אנחנו כנראה פחות מעודכנים אבל סרטים יש ויש גם הרבה זמן לדברים אחרים…. מדורות ונרגילה עם אור אחרון….
    בקיצור איילי כל אחד והבחירות שלו.
    יאללה תסגור את ערוץ שמונה ובואו אלינו למדורה.
    נשיקות

  • גיא הגיב:

    טלוויזיה זה לא משהו רע, כמו שסכין זה לא משהו רע. השימוש הוא שעושה את ההבדל. אנחנו עם עם איזשהו חסך בטלוויזה אחרי שראינו כ"כ הרבה שנים רק ערוץ אחד, וכאילו מנסים לפצות עצמינו על כל מה שהפסדנו. אם תגיד לי, איל, שכל מה שאתה רואה זה רק ערוץ 8 ולא נופל בפח שטומנים לך הערוצים המסחריים אז כל הכבוד, וכפרות על ה-200 שח שהגזלנים האלה לוקחים. אבל ממש אתקשה להאמין שאתה לא נופל בשעות חולשה מחשבתית לערוצי הציות. אותם אלה שאומרים לך מה יפה ומה מכוער, מה אופנתי ומה לא, מה לקנות ובאיזה קצף גילוח אתה צריך להתגלח. נראה שלחשוב זה לא לעצלנים , ואולי עדיף כבר לציית. למינימום ההכרחי אם אפשר, ציות לייט כזה. וככל שנהיה עצלים יותר, גם הטלוויזה תצטרך להתאמץ פחות. התכנים ילכו יותר ויותר למכנה המשותף הנמוך וכדי להנות ממשהו איכותי נצטרך לציית ולשלם אקסטרות.

    גם עיניי חלפו לא פעם עם הגרפיטי לציית או לחשוב. והוא מעורר בי דחיה. כי הוא מציק. ממש כמו לראות את אותו פרומו בפעם המאה לאיזה תוכנית בערוץ 10.

    בסטודיו ליוגה שלי יש סטיקר –
    turn off TV turn on Life

  • מיכל הגיב:

    המידע באתר 'אמת אחת' כבר הדיר שינה מעיניי כבר כמה פעמים, והשינה בימים אלו עם תינוק חדש שבא לעולם נחוצה לי מאוד.
    אני תוהה לפעמים אם עדיף להיות חשופים לכל הידע המטריד הזה ולהיות מודאגים כל הזמן או לא לדעת מהידע הזה, ולישון טוב בליילה.
    הרי גם כשאני יודעת זכויותיי נרמסות ועתידי ועתיד ילדיי הולך להיות קשה ולא נעים מה אני יכולה לעשות בעניין? התחושה שלי לפעמים היא של חוסר אונים שאני רואה עתיד שחור ואין לי שום דרך לעצור את הגלגל או לשלוט במצב.
    ולחשוב שכל מה שמספרים לנו בחדשות זה בעצם אולי דרך להשתיק את המח שלנו כדי שלא נדע מהצרות האמיתיות של העולם הזה זה מזעזע אותי.
    לפעמים בא לי להיות תמימה, לחיות את תרבות הצריכה, לראות טלוויזה כל היום ולא לדעת על קיומם של הצרות. להיות תמימה. אני מכירה כמה אנשים כאלו (או כך אני תופסת אותם), אני כועסת על התמימות שלהם על היכולתשלהם לציית לצווים חברתיים ואופנתיים ללא שום ביקורת, אך מצד שני אני גם מקנאה בפשטות בה הם רואים את הדברים.

  • אייל עמית הגיב:

    עוד שכנוע קטן ואני מרים טלפון להוט. אני ככה קרוב לנתק אותם. אבל בספריות אין להשיג את התוכניות של ערוץ 8. הפקות מדהימות של ה-BBC. מה עושים?
    למה אי אפשר לשלם על ערוץ אחד בלבד????????????????? 🙁

  • רעות זרו הגיב:

    אייל גם לי היה קשה לוותר על יס דוקו ועל עוד ממש מעט ערוצים שאני יכולה לספור על יד אחת אבל בשביל זה יש ספריות DVD ואינטרנט, בהחלט לא שווה את ה200 ומשהו שקל לחודש והחפירה האינסופית של הג'אנק במאות הערוצים 🙂

  • אייל עמית הגיב:

    רעות-
    חשבנו גם אנחנו לנתק את הכבלים. מיליון פעם. פאקינג 200ש"ח כל חודש… אבל איך נחיה בלי ערוץ 8??? הסדרות הדקומנטריות שם פשוט מדהימות.
    אני מניח שצייר גרפיטי צריך מאוד להתאמץ בתל אביב על מנת לתפוס את תשומת ליבם של המקומיים. לא מעט מצליחים.

    אורי-
    ניב בהחלט מעודד דיון פעיל באתר שלו. הוא תמיד עונה ותמיד מגיב לכל תגובה. הוא גם תמיד פתוח לשמוע הצעות, הערות וכו' (ניב, מקווה שזה בסדר שאני עונה בשמך. אתה מוזמן גם לענות פה לאנשים. הבמה בטור הזה שלך!)

    יובל –
    באיזשהו מקום אתה צודק. לפעמים אנחנו באמת חכמולוגים קצת יותר מדי. אבל דווקא אותם חכמולוגים הם אלה שמפעילים את השכל וחושבים. ולא מצייתים על אוטומט. דווקא הם אלה שמנסים לצאת מהקופסא ולא מקבלים הכל כמובן מאליו. המשפט "לציית או לחשוב" הוא הרבה יותר עמוק מזה. אפשר לקחת אותו לאינספור כיוונים בחיים.

    אבונילי-
    תמיד לומד ממך משהו חדש. מדהים!
    "בחיי-בן-יוסף-אבן-פקודה" – אני מניח שלא הייתה לו ילדות קלה עם השם הזה…. 🙂

    אפרים-
    אשאיר לניב את התשובות לשאלות שלך. תודה על ההתעניינות! זה באמת אתר מעניין מאוד.

  • אפרים הגיב:

    מעניין מאוד הקישורית לאתרו של ניב. מאיפה כל המידע הזה ומי מממן את הפרוייקט?

  • אבונילי הגיב:

    איל היקר,
    אבונילי גורס כי צריך לחשוב ולציית. כי אם לא נציית איך נוכל לחשוב? והנה כמה התפלספויות על הנושא:
    — בנג'מין פרנקלין אמר : יהיה שיעורו הראשון של הילד ציות והשני כרצונך…

    –בחיי בן יוסף אבן פקודה (שמו של דיין ופילוסוף שחי בספרד, במחצית הראשונה של המאה ה-11) חבר בשנת 1040 ספר פילוסופי (העוסק גם בתורת המוסר), בשם "כתאב פי הדאיה פראיץ אלקלוב".(הספר תורגם לעברית ע"י ר' יהודה אבן תיבון בשנות 1180-1161 בשם "חובות הלבבות".) הקורא אליו מכוון הספר "חובות הלבבות" אמון על ציות לחוקי התורה. הוא מקיים מצוות מכוחה של משמעת ואימון, והסופר (הלא הוא מיודענו בחיי –כן זהו שמו–) רוצה לזעזע את הקורא הזה, ולדחפו להכרות גבוהות ועליונות מזה של ציות וקבלת דין מכוחו של הרגל…
    קלעת אם כן בול לדעתו של בחיי, אייל יקירי…

    אך בשולי הדברים מבקש בכל לשון של בקשה לציית תמיד (בלי לחשוב) לתמרור עצור, לרמזור אדום, ולמצוות רעייתך/בתזוגך…

    קבל (כמדי שבוע) חיבוק חם,
    שלך א-נ

  • יובל לנדרס הגיב:

    אני דווקא אומר לציית. גם ככה הישראלים חושבים יותר מדי…

  • אכן האינטרנט הוא ברכה גדולה בהקשר הזה וקללה עבור מי שמנסה לשלוט בדעתינו. גם באינטרנט יש כמובן את כל המניפולציות הרגילות אבל לפחות יש לנו את החופש לבחור.

    אני דווקא מאמין באמת אחת ומוחלטת אבל גם שכל אחד מחזיק רק בחלק ממנה (משל ההודים העיוורים והפיל)

    ניב הוא באמת מורה נהדר (הוא גם מורה היוגה שלי) והיוזמה שלו מאוד מאוד ברוכה. נראה לי שבשביל שתמוצה באמת, יש צורך בדיון פעיל והצגת גישות ואיטרפתציות שונות זו מול זו. זה דורש מעורבות רבה של אנשים מסוגים שונים שיפרסמו פוסטים תחת שמם.

  • רעות זרו הגיב:

    לצערנו בעולם שבו התקשורת שולטת בחדשות ובמה שמתרחש הכל יותר דרמטי ומושתת על רייטינג, אפשר להיכנע לתכתיבים האלה של מצב "מלחמתי" כל הזמן ואפשר גם לבחור לסנן את הדברים שאתה סופג במהלך היום. למזלנו, בשנות האלפיים נתברכנו באינטרנט, טלוויזית רבת ערוצים ועיתונות כתובה רבה ומצד שני הכל פועל לרעתנו. תרבות הרייטינג גורמת לעורכי החדשות לעשות את הכל בומבסטי יותר, דרמטי יותר ולפעמים פיל מסתם עכבר קטן.
    אלה הן מעט מן הסיבות שבגינן אני בחרתי, למשל, לנתק את הכבלים והלווין בדירתי ולספוג רק מה שאני בוחרת לספוג מהחדשות, במלחמה האחרונה זה פשוט הגיע לשיאים חדשים בערוצי החדשות ואפילו ערוצי הבידור.

    תודה על הלינק לאתר שהבאת פה, הוא נראה לי מעניין ואני מבטיחה לך לבקר בו בזמן הקרוב ולראות מה יש להם שונה להגיד על העולם והאמיתות בו 🙂

    בנוגע לגרפיטי? בתור תושבת ת"א כבר יותר מדי שנים הפסקתי להתעמק בכתובות הגרפיטי אז סביר שהייתי מפספסת גם גרפיטי מעורר מחשבה כמו "לציית או לחשוב", אבל עכשיו כשאתה כותב…

    יום עצמאות שמח.

    רעות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *



שינוי גודל גופנים